1. התובע עבד כמתדלק בתחנות דלק של הנתבעת, במשמרות לילה, במשך כ- 12 שנים (מאוגוסט 1997 ועד ינואר 2009) עד שהתפטר.
2. המחלוקת בין הצדדים היא משפטית בעיקרה. לטענת התובע, שכרו השעתי עמד על 25.88 ש"ח לשעה ואילו הנתבעת טוענת ששכרו השעתי עמד על 20.7 ש"ח לשעה, בעוד שהשכר עליו התובע מצביע כולל תוספת בגין עבודת לילה.
על יסוד טענת התובע לשכר יסוד של 25.88 ש"ח לשעה הוגשה תביעה להפרשי פיצויי פיטורים, הפרשי שכר בגין חופשה וחג וכן תביעה לתמורת עבודה בשעות נוספות ושבת. לטענת הנתבעת, יש לקזז מכל סכום שייפסק לזכות התובע, סך 197,750 ש"ח בגין נזקים שהתובע גרם לה.
3. התביעה מבוססת על תלושי השכר ודוחות נוכחות שצורפו לתצהיר התובע. בנוסף, התובע העיד כי הוא נסמך על ייעוץ משפטי בכל הנוגע לחישוב הסכומים הנתבעים (עמוד 12 לפרוטוקול, שורות 27-28).
4. הצדדים הביאו ראיות בנושא נסיבות הפסקת העבודה. ראיות אלה אינן רלוונטיות לפלוגתא של חישוב פיצויי הפיטורים וזאת מאחר שאין חולק שהתובע התפטר וכי הנתבעת הסכימה לשלם לו את פיצויי הפיטורים. בנושא זה העיד מנהל הנתבעת ובעליה, מר צבי קורמן (בעמוד 17 לפרוטוקול, שורות 10-11):
"...אמרתי לו שאני אתן לו את הפיצויים מלא ומה שמגיע לו הוא יקבל את מלוא הסכום. לא נכנסתי איתו לשיחה על גובה הפיצויים וזה בעיני מובן מאליו."
5. על פי תלושי השכר, לתובע שולם שכר בגין "שעות לילה" בסך 25.88 ש"ח לשעה. בגין עבודה בשבת, לתובע שולם שכר שעתי של 36.23 ש"ח.
כאמור, התובע טוען כי שכר היסוד שלו הוא השכר בגין עבודת לילה, היינו 25.88 ש"ח.
לטענת הנתבעת, השכר השעתי היה 20.7 ש"ח ואילו השכר בגין עבודת לילה כלל תוספת של 25%. על כן הבסיס לכלל התשלומים לתובע צריך להיות שכר 20.7 ש"ח.
6. מבין ארבעת העדים שנשמעו (התובע, מר קורמן, מר גרדלי, עובד הנתבעת וגב' גלבין, מנהלת החשבונות), העדה היחידה שהיה בעדותה לסייע במחלוקת בנושא השכר השעתי היא מנהלת החשבונות, גב' פניה גלבין. על פי האמור בתצהירה, שכרו השעתי של התובע היה 20.7 ש"ח והוא קיבל תוספת של 25% בגין עבודה במשמרת לילה, כך ששכרו השעתי בגין עבודת לילה היה 25.88 ש"ח (סעיף 5 לתצהירה).
בחקירתה הנגדית גב' גלבין העידה ששולמה לתובע תוספת של 25% מהשעה הראשונה לעבודתו (עמוד 21 לפרוטוקול, שורות 18-19) וכי ערך שעה של 25.88 ש"ח מגלם בתוכו הן את התוספת בגין עבודה בשעות נוספות והן את העבודה בשעות לילה (שם בשורות 22-23, שורה 27).
7. עדותה של גב' גלבין כי השכר השעתי של 25.88 ש"ח כלל הן תוספת לילה והן תוספת עבודה בשעות נוספות, אינה מתיישבת עם העובדה שמדובר בתוספת של 25% על שכר של 20.7 ש"ח, אולם אין בכך לסתור את גרסת הנתבעת ששכר היסוד היה 20.7 ש"ח. בתלושי השכר נרשם במפורש ששכר שעתי של 25.88 ש"ח שולם בגין שעות לילה ולא בגין שכר רגיל. גם התעריף בגין עבודה בשבת מעיד על כך שבסיס השכר היה 20.7 ש"ח. זאת משום שבגין עבודה בשבת שולם לתובע שכר שעתי של 36.23 ש"ח, שהם 125% מ - 20.7 ש"ח (בגין עבודת לילה) ועוד תוספת של 50% בגין שבת. בנסיבות אלה, אנו סבורים שהתובע לא הרים את הנטל להוכיח כי שכרו הרגיל היה 25.88 ש"ח לשעה. בהתאם, יש לחשב את זכויותיו הסוציאליות על יסוד שכר שעתי של 20.7 ש"ח לשעה, בהתאם להוראות הדין כפי שיפורטו להלן.
התביעה להפרשי פיצויי פיטורים
8. על פי הוראת תקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד - 1964, יש להביא בחשבון לצורך חישוב פיצויי הפיטורים שכר יסוד, תוספת ותק, תוספת יוקר ותוספת משפחה. כן יש לכלול בשכר תוספת מחלקתית או תוספת מקצועית. מעבר לכך, על פי הדין, אם שולם לעובד רכיב שאינו מותנה בתנאי, יש לכלול אותו בשכר הרגיל לצורך חישוב הפיצויים.
מאחר שאף לשיטת התובע, הוא עבד בלילה ובגין כך קיבל שכר גבוה יותר, מדובר בתוספת שאינה נכללת בחישוב השכר לצורך פיצוי הפיטורים, גם אם עבד דרך כלל בלילות (השוו דב"ע מח/ 3-153
עירית תל אביב - חממי, פד"ע כ 232 (1989), שם נקבע כי עובד המועסק דרך קבע במשמרת שניה המזכה אותו בתוספת משמרות, השכר הקובע לפיצויי הפיטורים לא יכלול את תוספת המשמרות, הנזכר בע"ע (ארצי) 701/07
חברת החשמל
לישראל בע"מ
- תורג'מן, (3.3.09) ור' גם הנפסק בדב"ע נג/ 3-31
אלדור - המרכז הרפואי שערי צדק, (לא פורסם), דב"ע נג/ 3-104
עירית תל אביב - לשבסקה, (9.3.94) ודב"ע נו/ 3-269
מזר - הסתדרות מדיצינית הדסה, תק - אר 97(3) 80, 10.11.97), ביחס לחישוב פיצויי הפיטורים לרופאים שהועסקו כתורני חוץ ובתפקידם זה ביצעו רק ורק תורנויות בלילות ובימי שישי, שבת וחג).
התביעה להפרשי דמי חופשה
9. בחוק חופשה שנתית, התשי"א - 1951 (להלן - חוק חופשה שנתית) נקבעה הוראה מפורשת הקובעת מהו השכר לצורך חישוב דמי החופשה ופדיון החופשה. בסעיף 10(ג) לחוק חופשה שנתית נקבע (ההדגשה הוספה - ד.ו.):
"שכר עבודה לעניין סעיף (ב) הוא כל תמורה, בכסף או בשווה כסף, המשתלמת לעובד על ידי המעביד בעד
שעות העבודה הרגילות, זולת אם נקבע אחרת בהסכם קיבוצי שאושר לעניין זה על ידי שר העבודה. סכום המשתלם לעובד לכיסוי הוצאות מיוחדות שאינן קיימות בעת החופשה, אין רואים אותו כחוק משכר העבודה."
השאלה המתעוררת היא כיצד יש לחשב את "שעות העבודה הרגילות" של התובע: האם על פי השכר שקיבל בפועל, עת עבד במשמרות לילה, או על-פי "שכר היסוד", להבדיל משכר שעת עבודה בלילה.